%20W.png)
למילה "ידע" יש קונוטציה אחרת בפרספקטיבה דתית. כולנו גדלנו על ההוא שידע את זו וזה שידע את ההיא. בתנ"ך כולם "ידעו" והידע הזה, אבוי לנו, כל כך לא מותאם למיניות כדתלשים בחיים החילוניים המודרניים. האמת, הוא לא מותאם למיניות בריאה, מציאותית, מחוברת. נקודה. אז גם אתם עדיין דוסים, הטור הזה הוא בשבילכם.
וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ
בשלב מסוים סיפרו לנו מה משמעות הפועל הזה. לפעמים זה היה בגיל צעיר מאוד, לעיתים נדרשנו לסוגיה רק בגילאי תיכון. כך או כך, התברר לנו מהר מאוד שאותה ידיעה היא למעשה סקס. מה זה סקס? הארץ המובטחת- החדירה. כמו שסיפור הבריאה בבראשית הוא המקור וההתחלה של ההלכה היהודית כפי שאנו מכירים אותה, כך גם במיניות- הכל הכל תולדה של המיתוס הזה. יש משהו שאתה לא יודע, שאת לא יודעת, והנה אחרי שתהיה חדירה וגינלית- עכשיו אתם יודעים. ועוד לא התחלתי לדבר על כמה הפרספקטיבה הזו היא גברית בלבד, ואין בה שום משמעות וערך לחוויה של האישה שנחדרת.
הייתי רוצה שנתבונן רגע במשמעות שנוצרת מהתייחסות למיניות בצורה הזו, דרך מיתוס אחד רציני ביותר, שמתקיים ביתר עוצמה גם בעולם החילוני: הפעם הראשונה. כמעט כל דתל"ש ודתל"שית שפגשתי התייחסו למסע שלהם במיניות ביחס לנקודה כזו בזמן, "הפעם הראשונה". אני רואה את ההתייחסות הזו מתבטאת בשני קצוות: או שהם רוצים לעשות סקס ב"פעם הראשונה" והפערים שהם מרגישים ביחס למיניות ויצירת אינטראקציה עם המין והמגדר השני (או עם המין והמגדר שלהם, גם שם זה מתקיים) מתסכלים אותם ומרחיקים אותם מהנקודה הזו שהם מסתכלים עליה כעל שער למיניות. כמו אדם וחווה, זה איזה רגע מדומיין של מעבר מאי ידיעה (כלומר- מיניות לא ממומשת) לידיעה. או לחלופין, הם מסתכלים על הנקודה הזו בעבר שלהם ואומרים לעצמם "נו, אני כבר יודע/ת, אני כבר לא בתול/ה". וזהו, מה עוד נשאר אחרי שאתה כבר יודע? עכשיו נשאר רק לעשות את זה כמה שיותר. וזהו, ניצחתי. לא כך?
הרבה רעות חולות מתרחשות במיניות כשתופסים אותה כך. מלחץ ממשי או רגשי על שני הצדדים לקיים חדירה, ועד למיניות לא מענגת ולא מספקת, שפשוט מוגדרת כל הזמן ביחס לאקט הזה. שכאמור- חייבים לקיים אותו כדי לעבור מאי ידיעה לידיעה. עם כל פרטנר/ית מחדש, בכל קשר חדש, וגם בכל מפגש מיני. כי אם לא קיימנו את האקט הזה, הרי שלא שכבנו, לא עשינו סקס. ונותרנו "לא יודעים".
הֲרֵי זוֹ לֹא תְשַׁמַּשׁ פַּעַם שְׁנִיָּה
(הִלְכּוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה פֵּרֶק ד, י"ז)
הייתי רוצה להציע דרך אחרת להסתכל על הדבר הזה: פעמים ראשונות. לא אחת, לא שתיים- אם תרצו, גם אלף. יש לנו המון סוגים של פעמים ראשונות. לכל אקט יש פעמים ראשונות, לכל סוג של אינטימיות מינית יש פעמים ראשונות. לא פעם אחת גדולה שמהווה מעיין שער כניסה שאחריו אנחנו במקום אחר, אלא פשוט המון פעמים שבהן אנחנו לאט לאט מתרגלים לאקט (לא משנה איזה אקט זה), מחפשים את עצמנו בתוכו, מתאימים בו ואותו כך שיהיה לנו נוח איתו, שיהיה לנו נעים יותר, מענג יותר וכמובן- שלא יהיה כואב (בכלל, מיניות לא אמורה לכאוב, אלא אם רוצים שהיא תכאיב, שזה כבר סיפור אחר).
חדירה, על כל רבדיה, לא שונה מיתר האקטים המיניים האפשריים. לימדו אותנו שזה ה-דבר. שזה השער, שזה סקס, שבקיום האקט הזה אנחנו עוברים מעולם של אי ידיעה, לעולם של ידיעה. שעכשיו אנחנו מממשים את המיניות שלנו. אבל התפיסה הזו למעשה מגבילה אותנו מאוד, הופכת את כל המיניות שלנו למצומצמת מאוד ומייצרת תסכול רב. הייתי רוצה שנפתח דף חדש, כדתלשים במיוחד, ונתחיל לכתוב לעצמנו את התנ"ך הפנימי האישי שלנו. כזה שאין בו ציוויים ומצוות, שאין בו מיתוסים שלא מחוברים למציאות המודרנית, כזה שאפשר לא לדעת בתוכו. פשוט לא לדעת, רק לחפש.
Comments