המיניות הדתלשית

נגילה ונשמחה בך - סדנה למיניות בריאה לדתל"שים

פעם, כשהייתי נערה באולפנה, לימדו אותנו את פרשת "אישה סוטה". בלי להסביר, כמובן, איך אמורה להרגיש ילדה בת 13 כשהיא מבינה שגורלה של אישה נקבע בבדיקת מים עם עפר מהרצפה. אני לא בטוחה שהבנתי אז עד הסוף מה כל כך לא בסדר, אבל משהו שם נסדק. התחושה שאני לא ממש שייכת, שהמקום שלי במערכת הזו מצומצם מראש – זו התחלה של סיפור דתל"שי קלאסי. היום, במרחק של שנים ואינספור תהליכים, אני יודעת לומר שהשבר ההוא לא נגמר שם. הוא המשיך לזלוג לכל תחום בחיים שלי, ובעיקר – למקום שבו הגוף שלי והזהות שלי היו אמורים להרגיש כמו בית. כן, אני מדברת על מיניות.

מיניות זה לא רק סקס. זה כל הסיפור.

דתל"שים ודתל"שיות רבים, כמוני, גדלו בתוך מערכת ברורה ומוחלטת: יש נכון ולא נכון, טהור וטמא, מותר ואסור. והכול – מה שאת לובשת, איך את יושבת, מי יושב לידך ואיפה את עומדת בשולחן שבת – הכול עטוף במגדר, בושה ופיקוח. ברגע שאנחנו יוצאים מהמערכת הזו, אין לנו תשתית אחרת. זה לא שאנחנו "עוברים למיניות חילונית" – אנחנו נזרקים לוואקום. למקום שבו אף אחד לא לימד אותנו איך לגעת, לבקש, להסכים, להרגיש. מיניות הופכת לשדה מוקשים של אשמה, בלבול ובושה.

תיאוריה דתלשית?

כשלמדתי הנחיית קבוצות, גיליתי שיש לתחושות האלה גם שמות. למשל: החוויה הדתלשית דומה מאוד להגירה תרבותית, כמו שמתאר שלומי דורון בספרו "המהלכים בין העולמות" (2013). לא מהגרים ממדינה – מהגרים מתרבות. וזה מבלבל, מטלטל, משאיר אותך בין לבין.

עוד קו השוואה חזק נמצא דווקא בשדה הלהט"בי: תהליך "היציאה מהארון", עם כל הרגשות של בדידות, ניכור, תחושת זרות, וגם הבנייה מחדש של זהות. פרדס, קובלסקי וכץ (2011), במאמרם על "יציאה מהארון בראי תאוריית ההתקשרות", מציעים להסתכל על הקשר בין הורים וילדים מתוך מודל שמסביר את הפגיעות הנפשית שבתוך התהליך הזה – ומעבירים את זה היטב גם אל הדתל"שיות.

והנה נקודה שאהבתי במיוחד: ד"ר שרית ברזילאי, בעבודת הדוקטורט שלה "יציאה לשאלה: הדרך מהחברה החרדית והשתקפותה בסיפורי חיים" (2004), מתארת את החוויה של היוצאים בשאלה כמעבר מורכב בין עולמות, עם תחושת זרות מתמדת ותהליך זהות שמתפרק ונבנה מחדש. שלומי דורון, בספרו "המהלכים בין העולמות" (2013), משתמש במונח "לימינליות" כדי לתאר את המצב הזה של "אנשי סף" – לא פה ולא שם. הרעיונות של ברזילאי ודורון משתלבים ומעמיקים את ההבנה שלנו את החוויה הדתל"שית.

אז פתחנו סדנה. מקום לתרגול חיים.

"נגילה ונשמחה בך" היא סדנה קבוצתית על מיניות בריאה לדתל"שים. עם תומר, שותפי להנחייה, בנינו תהליך שכולו מרחב של חקירה, למידה והתנסות – לא במובן המיני הפיזי, אלא במובן העמוק: איך אני מרגישה מול עצמי? מה מעורר בי מבוכה? איך נשמע שיח אינטימי? איפה עובר הגבול שלי?

אנחנו משתמשים בכלים מגוונים: קלפים, תרגילי שיח, שירים, משחקים, סבבים, אפילו כרטיסיות "רמזור" של שיקולים ליחסי מין. אנחנו מלמדים שפה, אבל גם יוצרים חוויה קבוצתית שמאפשרת חיבור. המשתתפים משתפים, לומדים אחד מהשנייה, מתחילים להבין שהם לא לבד.

ולמה זה עובד?

בגלל שזו לא סדנה על מיניות. זו סדנה בתוך המיניות.

הקבוצה מאפשרת תהליך כפול: גם למידה פרקטית (איך מדברים מיניות? מה זו הסכמה? מה זה אינטימיות?), וגם תהליך רגשי עמוק שמחזיר למשתתפים תחושת מסוגלות. כמו שכותבים יאלום ולשץ בספרם "טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה" (2006), התחושה שאתה לא לבד, היא תרפיה בפני עצמה. האלמנט של אוניברסליות – ההבנה שהקושי שלך הוא לא רק שלך – מאפשר ריפוי עמוק.

גם אלמנטים כמו זולתנות – היכולת לעזור לאחרים מתוך הדומות – או לכידות קבוצתית, שמוגדרת כתחושת שייכות וביטחון בתוך הקבוצה, מתוארים על ידם כבסיס להצלחת תהליך קבוצתי. אצלנו הם קורים דרך שיחה, חוויה, אינטימיות רגשית ויצירת מרחב לא שיפוטי.

מיניות בריאה זה לא יעד. זה מסע.

ואם יש משהו אחד שלמדתי מהקבוצות האלה, זה שמיניות בריאה לא מגיעה מתוך ספר הדרכה. היא צומחת מתוך מפגש. עם עצמנו, עם העבר הדתי שעדיין יושב עמוק, עם האנשים סביבנו, ועם האפשרות לחיות חיים שלמים, גם אם לא הכל פתור.

אנחנו לא מתקנים את הדתל"שיות – אנחנו לומדים לחיות איתה. ולהגיד לעצמנו, ולגוף שלנו: נגילה ונשמחה בך.

---

רוצה להכיר מיניות בריאה? למוסס את המיתוסים בין העולם ממנו באנו לעולם שבו אנחנו חיים, להסיר יחד פחדים וחסמים?

רוצה להכיר את עצמך וללמוד איך לאפשר לעצמך לחוות עונג, איך להימנע מלפגוע ולהיפגע, איך ליצור סיטואציות של מיניות בריאה ואיך להתנהל בצורה נכונה וקשובה בתוך סיטואציות אינטימיות ומיניות?

​

סדנה תהליכית למיניות בריאה לדתל"שים ודתל"שיות!

כל הפרטים כאן

כל הפרטים