2 באוק׳ 2024

זכות השיבה: שירים דתלשיים

זכות השיבה

כְּמוֹ פָּלִיט פָלַסְטִינִי מֵ-48'

אֲנִי עוֹנֵד עַל הַצַּוָּאר מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ מַפְתֵּחַ

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכַחְתִּיךְ הַיּוֹם, יְרוּשָׁלַיִם,

אֵינְסְפוֹר פְּעָמִים –

נוֹתְרוּ בְּרָכוֹת.

קָשֶׁה לִי לוֹמַר זֹאת לְאִישׁ.

קִדּוּשׁ בְּשַׁבָּת לִפְנֵי שֶׁאַרְתִּיחַ

אֶת הַמָּקִינֶטָה,

קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַמִּטָּה

שֶׁבָּהּ הָפַכְתִּי פֶּרֶא עַל אָדָם,

מִלְמוּלִים לִפְנֵי נְגִיסָה רִאשׁוֹנָה בְּתַפּוּחַ, גְרוּסִים שְׁתוּקִים

שֶׁלֹּא אָשִׂים לֵב

פְּתִיתֵי לֶחֶם עַל שְׁבִיל

שֶׁאוּכַל, אִם פַּעַם אֶרְצֶה, לַחֲזֹר אֶל בַּיִת שֶׁפּוֹרַרְתִּי.

ליל אלול

לִפְנֵי הַשּׁוֹפָרוֹת. הַסְּתָו. הַיְּהוּדִים הַנִּשְׁפָּכִים. דִּמְמַת הָרְחוֹבוֹת.

יְרֵחִים

דּוֹהֲרִים אָדֹם אֶל הַשָּׁמַיִם

מַרְבִּיצִים בֶּהָלָה בַּכְּפָרִים

כָּל לֵיל אֱלוּל

גּוּרֵי שׁוּעָלִים מִצְטַנְּפִים.

מִדַּת דִּין בָּרָקִיעַ

וְנִרְדָּמִים מִתְהַפְּכִים בֵּין כְּסָתוֹת

אֵיפֹה אֲנַחְנוּ. מָה זֶה מַגִּיעַ

כָּל הַמַּעֲשִׂים נִכְתָּבִים

וְעֵינֵי עֲנָנִים מִזדָּרְחוֹת.

תיאולוגיה

הֶאֱמַנְתִּי בִּדְבָרִים מֻפְרָכִים

הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֱלֹהִים. לְמָשָׁל

הֶאֱמַנְתִּי בְּאִישׁ תֵּאוֹרֶטִי

וְזָבַחְתִי לוֹ, נָבַחְתִּי שִׁירִים.

וְהָיִיתִי שָׁהִיד מִתְפּוֹצֵץ בְּתִקְוָה מוּעָטָה.

וְשׁוּם דַּרְוִינִיזְם, מַפָּץ, הַשְׂכָּלָה

לֹא הִכְחִישׁוּ לִי שֶׁאַתָּה.

כְּאִלּוּ אֵין שְׁאֵלָה מַתְמִידָה לְהַטְרִיד

הַאִם יָכוֹל אָדָם לִבְרֹא בַּיִת

שֶׁהוּא לֹא יִתְפַּתֶּה לְהַרְעִיד

בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ הַבָּא אַתָּה אוֹהֵב,

כְּמוֹ נֵר. וְהַשְּׁבִילִים מַכְחִילִים אֵלֶיךָ,

וְהַפְּתִיל מִתְקַצֵּר.

*

בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

(שֶׁמֶשׁ אַחַת בַּשֵּׂעָר הָאַחֶרֶת בֶּעָקֵב וַאֲנִי

נָמֵס בֵּינֵיהֶן)

רָאִיתִי שְׁנַיִם לוֹבְשֵׁי לָבָן-לָבָן

(אֶחָד אוֹחֵז מַקֵּל שֵׁנִי אוֹחֵז בְּיָדוֹ וַאֲנִי

נָמֵס בֵּינֵיהֶם)

בַּדֶּרֶךְ לְבֵית כְּנֶסֶת, עָקֵב בְּצַד שֶׁמֶשׁ

שְׁקֵטִים כְּמוֹ שְׁקִיעָה

וְרָצִיתִי בָּהֶם כְּשֶׁצִּפּוֹר

שֶׁהִתְעוֹפְפָה מִדּוּד שֶׁמֶשׁ

הִפְרִיחָה מוּלִי נְשָׁמָה יְתֵרָה.

ספר החיים

"כְּתֹב אוֹתָנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים", מִתְפַּלְּלִים יְהוּדִים.

וְהָיָה אִם יִשְׂרְדוּ אֶת הַנִּפּוּי, לֹא יִבְחֲלוּ

בְּאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁהִטְמַנְתָּ,

בַּתְּנָאִים, בְּפִתּוּלֵי הָעֲלִילָה,

בַּיָּמִים שֶׁלְּךָ הַנּוֹרָאִים

וְלֹא הֶעֱלֵיתָ עַל דַּעְתְּךָ בַּסֵּפֶר הַזֶּה

גִּבּוֹרִים אֲחֵרִים, מִתְיַצְּבִים עַל רַגְלַיִם כְּתוּבוֹת, רוֹעֲדוֹת, עַל קוֹצוֹ שֶׁל יוֹ"ד,

וְדוֹרְשִׁים אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר וּנְקֻדַּת מִפְנֶה.

אַחַת הִיא לָנוּ אִם אַתָּה הַטּוֹב אוֹ הָרַע.

נִתְדַּפֵּק נְנַעֵר נַחְפֹּר בְּכַפִּית

הַמְצֵא לָנוּ

מְחִלָּה.

אבישי חורי הוא מגדולי המשוררים בישראל של ימינו, דתלש ותיק וירושלמי.

הכתיבה שלו נוגעת בעצבים החשופים של הנפש, מלטפת את הכאב ונותנת לו מקום.

השירה הדתלשית שלו היא מהמשובחות שנתקלנו בה, ואנחנו שמחים שהוא בחר לשתף את הקהילה של מועדון העגלות הריקות בשירים נבחרים מתוך ספרו הקודם, "איך עושה תהום" (הוצאת פרדס).

אבישי מוציא בימים אלו ספר שירים חדש, עם שירים דתלשיים לא פחות.

ניתן לרכוש את הספר "מה שאיחרנו להציל" בהזמנה מוקדמת בהוצאת לוקוס.

מה שאיחרנו להציל, ספרו החדש של אבישי חורי, עוסק במשאלת הלב הבלתי אפשרית להחזיר את הגלגל לאחור. זו שירה על הניסיון לאתר את הרגע שקדם לקלקול, ולהיות לרגע האדם שלפני השיבוש. מבין השירים עולה פרידה מדת ומאב, וכן מחיריה של יציאה מהארון בחברה מסורתית.

מה שאיחרנו להציל מתעמת עם שאריות האלוהות שטבועות בכותב החילוני, עם כאבי הילדוּת שבאיש המבוגר, עם משקעי האכזבות שמתחת לסיפורי אהבה. זו שירה עזה ואינטנסיבית שחותרת לכנות מרבית, יצירה בעלת עוצמה ספרותית בלתי רגילה.