במפגש האחרון בסדנא שהשתתפתי בה למיניות בריאה לדתלשים, אמרתי שאני לא בטוחה מה לקחתי מהסדנא ואיך זה יעזור לי בעתיד, אבל אני יודעת שיש לי את הכלים, או לפחות את הדרך למצוא את הכלים הרלוונטיים. ועכשיו זה השתנה.
מה נשתנה הלילה הזה?
לפני חודש התחלתי לצאת עם מישהו, מערכת היחסים הראשונה שלי לא עם דוסים שומרי נגיעה (בדיוק כמוני, כשיצאתי איתם). כבר בדייט השלישי, בגלל שהייתי צריכה ליטול גלולות במהלך הדייט, דיברנו על וסת, ועל המשמעות שלה. הסדנא עזרה לי להבין שאין שום סיבה שיהיה טאבו על נושא טבעי, ולגיטימי לנהל שיחות על חלק בגוף שלי, עם בן זוג.
בשבת האחרונה נשארתי לישון אצלו. בפעם הראשונה בחיי ישנתי באותו חדר, ואף באותה מיטה, עם גבר שהוא לא קרוב משפחה שלי. באחת השיחות שלנו, שכבנו במיטה, זה לצד זו, ואני אפילו לא זוכרת באיזה הקשר זה נאמר, אבל אמרתי שיש לי ויברטור. הוא היה בהלם לרגע, ושאל איך זה שמישהי שהגיעה מבית דתי, וחברה שבה יש טאבו על מיניות בכלל, קנתה ויברטור. הסברתי לו שקניתי אחרי שיצאתי מהדת, דיברנו על מיניות, של נשים בכלל ושלי בפרט. על הדרך שעשיתי, דיברנו על הסדנא. הרגשתי בשלה, מוכנה, לשוחח על דבר שבמשך 23 שנים מחיי היה אסור לדיבור, היה "מוקצה". דיברתי מיניות, ידעתי להסביר את עצמי כמו שצריך ולדברר את המיניות שלי, כאישה.
דרך המלך (או המלכה)
אני יודעת, באלף אחוזים, שלא הייתי מסוגלת לנהל את השיחה הזו לפני הסדנא. לא בבגרות, הבשלות, בהבנה וההכלה באמצעותן שוחחתי עם בן הזוג שלי. אז רציתי להודות לכם, שוב. אני יודעת שהודיתי כבר בסוף הסדנא, וגם במהלכה. אבל זה אחרת עכשיו, כשהצלחתי להביא לידי ביטוי את המסרים שניסיתם (בהצלחה רבה, יש לציין) להעביר במהלך הסדנא. זה אחרת עכשיו, כשעברתי מדיבורים בלבד למעשים, ל"שטח". שוב תודה רבה רבה. ואני מאחלת לכם שתמשיכו לעשות, לפתח, להפיץ את האור שאתם מפיצים. לעזור לשכמותי.
Comments