%20W.png)
להיות דתל"ש (או דתלשית) זה להתחיל מההתחלה.
לא מנהלים לך את הזמן - אתה מנהל אותו.
אין שלוש תפילות ביום, אין סדרי בקיאות ועיון, או איזה ערב כדורסל כי ביטולה היא קיומה.
איך למלא את השעות, הדקות והשניות מהבוקר ועד הערב זאת בחירה שלך ושלך בלבד.
לא קובעים למענך מה נכון ומה לחשוב - אתה מחליט.
אתה יוצר את עולם הערכים שלך. איפה אתה נמצא על המפה הפוליטית, הכלכלית והחברתית. מה הערכים שחשובים לך, מה מוסרי או לא מוסרי בעינייך. איך ובמה לתת מעצמך לאחרים ולעולם.
אף אחד כבר לא מתיימר לאמר מה יעשה לך טוב, מה נכון בשבילך, אין "תורה היא דרך חיים", "תפילה מחייה את הנפש", "היהדות היא הוראות ההפעלה לעולם" - נוצר מרווח לראות מה באמת אתה אוהב לעשות, לגלות תחביבים, בילויים, תחומי עניין, שאיפות ומטרות.
החוקים הכל כך נוקשים שהיו חלק בלתי נפרד מהיומיום - נעלמו במכה אחת. הכל מתחיל להיות מותר, בעולם שיותר מאפשר התנסויות בכל תחום כמעט, צריך ללמוד ולמצוא בזהירות את המינון והסוג הנכון לכל דבר. אלכוהול, סמים, מין, מסיבות, חיי לילה ומועדונים.
אין מסגרת חברתית מוגדרת - אתה יוצר מעגל חברתי. אין את החברה מהשיעור או ממחלקת בינייש בשקד. מהחברים שהיו לך אתה בוחר את מי להשאיר ואת מי לשחרר. ומהחברים שתכיר אתה בוחר מי חשוב לך ומי לא, איזה סוג אנשים אתה רוצה שיהיו חלק מהחיים שלך ואילו פחות.
אין שידוכים, אין שמירת נגיעה, אין תמימות ואין חודש וחצי וישר לחתונה.
יש עולם חדש, אחר וסוער. של דייטינג, סטוצים, יזיזיות וקשר רציני, סקס ומיניות, זוגיות, מערכות יחסים ואהבה.
אותו אתה מגלה בעצמך ובתוכו אתה לומד לבד איך נוהגים בכביש החדש והלא מוכר הזה.
להיות דתל"ש (או להיות דתלשית) זה לאפס הכל ולצאת לטייל. לגלות שאין אלוהים ואז לקום ולחפש את האלוהים שבך. להבין מי אתה, מה אתה רוצה ולנסות למצוא את עצמך מחדש.
זה יכול קשוח, לפעמים אתה מרגיש אבוד או בודד או פשוט מותש, ולפעמים זאת ההרגשה הכי חופשית ומאושרת שיש.
זה להתבגר שוב פעם וזה לוקח זמן - שנה, שנתיים ואולי אפילו עשור.
אבל, זה הכי אותנטי שיש.
Comments